בפעם הראשונה שאלוהים התגלם כבשר ודם באמצעות עיבור של רוח הקודש, הדבר התקשר לעבודה שהוא התכוון לעשות. עידן החסד החל עם שמו של ישוע. כשישוע החל לבצע את כהונתו, רוח הקודש החלה להעיד על שמו של ישוע, ושמו של יהוה כבר לא הוזכר. במקום זאת, רוח הקודש לקחה על עצמה את העבודה החדשה בעיקר תחת שמו של ישוע. עדותם של אלה שהאמינו בו נישאה למען ישוע המשיח, והעבודה שהם עשו נועדה גם היא למען ישוע המשיח. סיומו של החוק של תקופת התנ"ך פירושו היה שתמה העבודה שנעשתה בעיקר תחת שמו של יהוה. מאותו רגע ואילך, שמו של אלוהים כבר לא היה יהוה, אלא שהוא נקרא במקום זאת ישוע; ומאותו רגע והלאה, רוח הקודש החלה את העבודה שנעשתה בעיקר תחת שמו של ישוע. על כן, כיום, בני האדם שעדיין אוכלים ושותים את דברי יהוה, ואשר עדיין עושים הכל בהתאם לעבודה של עידן החוק – אתם דבקים בעיוורות בתקנות, הלא כן? אתם תקועים בעבר, הלא כן? אתם יודעים כעת שאחרית הימים הגיעה. האם ייתכן שכאשר ישוע יבוא, הוא עדיין ייקרא ישוע? יהוה אמר לעם ישראל שהמשיח יבוא, אך כשהוא הגיע, הוא לא נקרא המשיח אלא ישוע. ישוע אמר שהוא ישוב, ושהוא יגיע כשם שהוא עזב. אלה היו דבריו של ישוע, אך האם ראיתם את האופן שבו ישוע עזב? ישוע עזב על גבי ענן לבן, אך האם ייתכן שהוא יחזור באופן אישי אל קרבם של בני האדם על גבי ענן לבן? אם כך היה, הוא עדיין היה נקרא ישוע, הלא כן? כשישוע ישוב, הדבר יקרה אחרי שהעידן כבר התחלף, ולכן איך ייתכן שהוא עדיין ייקרא ישוע? האם העניין הוא שאלוהים יכול להיקרא רק בשם ישוע? האם הוא לא יכול להיקרא בשם חדש בעידן חדש? האם צלמו של אדם אחד מסוים ושמו של אדם אחד מסוים יכולים לייצג את אלוהים בכללותו? בכל עידן, אלוהים עושה עבודה חדשה ונקרא בשם חדש. איך ייתכן שהוא יעשה את אותה עבודה בעידנים שונים? איך ייתכן שהוא ידבק בישן? אלוהים אימץ את השם ישוע למען עבודת הגאולה, ולכן האם הוא עדיין ייקרא באותו שם כשהוא ישוב באחרית הימים? האם הוא עדיין יעשה את עבודת הגאולה? מדוע יהוה וישוע הם אחד, אך קרויים בשמות שונים בעידנים שונים? האם הסיבה לכך היא שעידני עבודתם שונים? האם ייתכן ששם ייצג את אלוהים בכללותו? מכיוון שכך, אלוהים חייב להיקרא בשם שונה בעידן שונה, ועליו להשתמש בשם הזה כדי לשנות את העידן ולייצג את העידן. מכיוון שאף שם אחד לא יכול לייצג במלואו את אלוהים עצמו, ומכיוון שכל שם מסוגל רק לייצג את ההיבט הזמני של טבעו של אלוהים בעידן מסוים, כל מה שעליו לעשות הוא לייצג את עבודתו של אלוהים. לפיכך, אלוהים יכול לבחור כל שם שמתאים לטבעו על מנת לייצג את העידן כולו. בין שמדובר בעידן של יהוה או בעידן של ישוע, כל עידן מיוצג על ידי שם. בסופו של עידן החסד, הגיע העידן האחרון, וישוע כבר הגיע. איך ייתכן שהוא עדיין ייקרא ישוע? איך ייתכן שהוא עדיין יתגשם בדמותו של ישוע בקרב בני האדם? האם שכחתם שישוע היה רק צלמו של אדם נצרתי? האם שכחתם שישוע היה רק גואל האנושות? איך ייתכן שהוא ייקח על עצמו את עבודת הכיבוש ואת העבודה של הפיכת האדם למושלם באחרית הימים? ישוע עזב על גבי ענן לבן – זו עובדה – אך איך ייתכן שהוא ישוב על ענן לבן אל קרבם של בני האדם ועדיין ייקרא ישוע? אם הוא באמת היה בא על גבי ענן לבן, איך ייתכן שהאדם לא היה מזהה אותו? בני האדם בכל רחבי העולם היו מזהים אותו, הלא כן? במקרה הזה, רק ישוע יהיה אלוהים, הלא כן? במקרה הזה, צלמו של אלוהים יראה כמו יהודי, וגם יהיה זהה לנצח נצחים. ישוע אמר שהוא יגיע כשם שהוא עזב, אך האם אתם יודעים את הפירוש האמיתי של דבריו? האם ייתכן שהוא אמר זאת לקבוצה הזו שלכם? כל מה שאתם יודעים הוא שהוא יגיע כשם שהוא עזב, על גבי ענן, אך האם אתם יודעים בדיוק כיצד אלוהים עצמו עושה את עבודתו? אם באמת הייתם מסוגלים להבין זאת, כיצד יש להסביר את הדברים שישוע אמר? הוא אמר, "כשבר האנוש יבוא באחרית הימים, הוא עצמו לא ידע זאת, המלאכים לא ידעו, השליחים בשמיים לא ידעו, והאנושות לא תדע. רק האב ידע, כלומר רק רוח הקודש תדע." אם הייתם מסוגלים לדעת ולהבין, הדברים האלה היו חסרי תועלת, הלא כן? אפילו בר האנוש עצמו לא יודע, אך אתם מסוגלים להבין ולדעת זאת? אילו ראיתם זאת במו עיניכם, הדברים האלה היו נאמרים לחינם, הלא כן? ומה ישוע אמר בזמנו? "אבל איש איננו יודע את היום ההוא או את השעה ההיא, לא המלאכים שבשמיים, אלא אבי בלבד. אבל כפי שהיו ימי נח, כך יהיה בואו של בר האנוש. ... לכן, היו גם אתם מוכנים, כי בשעה שלא תעלו בדעתכם, בר האנוש יבוא." כשיבוא היום, בר האנוש עצמו לא ידע זאת. המילים "בר האנוש" מתייחסות להתגלמותו של אלוהים כבשר ודם, בן אנוש רגיל ושגרתי. אפילו האדם הזה עצמו לא יודע, אז איך ייתכן שאתם תדעו זאת? ישוע אמר שהוא יגיע כשם שהוא עזב. כשהוא מגיע, אפילו הוא עצמו לא יודע זאת, אז איך ייתכן שהוא יודיע לכם על כך מראש? האם אתם מסוגלים לראות את בואו? האין זו בדיחה? בכל פעם שאלוהים בא אל פני האדמה, הוא משנה את שמו, את מינו, את צלמו ואת עבודתו. הוא לא חוזר על עבודתו. הוא אלוהים שתמיד חדש ולעולם אינו ישן. כשהוא בא בעבר, הוא נקרא ישוע. האם ייתכן שהוא עדיין ייקרא ישוע כשהוא יבוא שנית? כשהוא בא בעבר, הוא היה זכר, האם ייתכן שהוא יהיה זכר הפעם? עבודתו כשהוא בא במהלך עידן החסד הייתה להיצלב. כשהוא יבוא שוב, האם ייתכן שהוא עדיין יגאל את האנושות מחטא? האם ייתכן שהוא ייצלב שוב? זו תהיה חזרה על עבודתו, הלא כן? אתם לא יודעים שאלוהים תמיד חדש ולעולם אינו ישן? יש כאלה שאומרים שאלוהים נצחי וללא שינוי. זה נכון, אך הדבר מתייחס לנצחיות של הטבע והמהות של אלוהים. שינויים בשמו ובעבודתו לא מוכיחים שמהותו השתנתה. במילים אחרות, אלוהים תמיד יהיה אלוהים, וזה לעולם לא ישתנה. אם אתם אומרים שעבודתו של אלוהים לא משתנה, האם הוא יהיה מסוגל להשלים את תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים? אתם יודעים רק שאלוהים לעולם לא משתנה, אך האם אתם יודעים שאלוהים תמיד חדש ולעולם אינו ישן? אם עבודתו של אלוהים לא משתנה, איך ייתכן שהוא הוביל את האנושות עד היום הזה? אם אלוהים נצחי ולא משתנה, מדוע הוא כבר עשה את העבודה של שני עידנים? עבודתו לעולם לא מפסיקה להתקדם, כלומר טבעו מתגלה לאדם בהדרגה, ומה שמתגלה הוא טבעו הפנימי. בראשית, טבעו של אלוהים היה נסתר מהאדם, הוא אף פעם לא גילה את טבעו לאדם, והאדם פשוט לא הכיר אותו כלל. משום כך, אלוהים השתמש בעבודתו כדי לגלות את טבעו בהדרגה לאדם, אך עבודה כזו אין פירושה שטבעו של אלוהים משתנה בכל עידן. אין זה המצב שטבעו של אלוהים משתנה ללא-הרף משום שרצונו תמיד משתנה. במקום זאת, העניין הוא שמפני שעידני עבודתו שונים, אלוהים לוקח את טבעו הפנימי במלואו ומגלה אותו, שלב אחר שלב, כדי שהאדם יוכל להכיר את אלוהים. אולם איך בכך בשום אופן הוכחה לכך שבמקור, לא היה לאלוהים שום טבע מסוים, או שטבעו השתנה בהדרגה בחלוף העידנים – הבנה כזו תהיה שגויה. אלוהים מגלה לאדם את טבעו הפנימי והמסוים – את מה שהוא – בהתאם להתחלפות העידנים. העבודה של עידן אחד לא יכולה לבטא את כלל טבעו של אלוהים. על כן, המילים "אלוהים תמיד חדש והוא לעולם לא ישן" מתייחסות לעבודתו, והמילים "אלוהים נצחי ולא משתנה" מתייחסות למה שאלוהים הינו ומה ששייך לאלוהים באופן טבעי. כך או כך, אסור לכם לתלות את עבודת ששת אלפי השנים בנקודה אחת, ואסור לכם לתחום אותה במילים מתות. כזו היא טיפשותו של האדם. אלוהים לא סתם כפי שהאדם מדמיין, ועבודתו לא יכולה להתמהמה באף עידן בודד. לדוגמה, יהוה לא תמיד יכול להיות שמו של אלוהים, ואלוהים יכול גם לעשות את עבודתו תחת השם ישוע. זה סימן לכך שעבודתו של אלוהים תמיד מתקדמת הלאה.
אלוהים הוא תמיד אלוהים, והוא לעולם לא יהפוך לשטן. השטן הוא תמיד השטן, והוא לעולם לא יהפוך לאלוהים. חוכמתו של אלוהים, מופלאותו של אלוהים, צדקתו של אלוהים ומלכותיותו של אלוהים לעולם לא ישתנו. מהותו ומה שהוא לעולם לא ישתנו. עם זאת, באשר לעבודתו, היא תמיד מתקדמת הלאה ותמיד מעמיקה, מכיוון שהוא תמיד חדש ולעולם אינו ישן. בכל עידן, אלוהים מאמץ שם חדש; בכל עידן, הוא עושה עבודה חדשה; ובכל עידן, הוא מתיר לבריות לראות את רצונו החדש ואת טבעו החדש. אם בני האדם בעידן חדש לא יצליחו לראות את הבעת טבעו החדש של אלוהים, הם יצלבו אותו לעד, הלא כן? ובכך הם יגדירו את אלוהים, הלא כן? אילו אלוהים התגלם כבשר ודם רק כזכר, בני האדם היו מגדירים אותו כזכר, כאלוהי הגברים, ולא היו מאמינים לעולם שהוא אלוהי הנשים. הגברים היו סוברים שאלוהים ניחן באותו מין של הגברים, שאלוהים הוא ראש הגברים – אך מה לגבי הנשים? זה לא הוגן. האין זה יחס מועדף? אילו כך היה, אלוהים היה מושיע רק גברים כמוהו, ואף אישה לא הייתה זוכה בישועה. כשאלוהים ברא את האנושות, הוא ברא את אדם וברא את חוה. הוא לא רק ברא את אדם, אלא ברא גם את הזכר וגם את הנקבה בצלמו. אלוהים הוא לא רק אלוהי הגברים – הוא גם אלוהי הנשים. אלוהים פותח בעידן חדש של עבודה באחרית הימים. הוא יגלה אפילו יותר מטבעו, ולא יהיו אלה החמלה והאהבה מתקופתו של ישוע. מכיוון שיש לאלוהים עבודה חדשה על הפרק, העבודה הזו תלווה בטבע חדש. על כן, אילו רוח האל הייתה עושה את העבודה הזו – אילו אלוהים לא התגלם כבשר ודם, ובמקום זאת רוח האל הייתה מדברת ישירות באמצעות רעמים, כך שלא הייתה לאדם כל דרך לבוא איתה במגע – האם האדם היה מסוגל להכיר את טבעו של אלוהים? אילו רק רוח האל הייתה עושה את העבודה, לא הייתה לאדם כל דרך להכיר את טבעו של אלוהים. בני האדם יכולים לחזות בטבעו של אלוהים במו עיניהם רק כשהוא מתגלם כבשר ודם, כשהדבר מופיע בבשר וכשהוא מבטא את כלל טבעו באמצעות הבשר והדם. אלוהים באמת ובתמים חי בקרב בני האדם. הוא מוחשי. האדם באמת יכול לבוא במגע עם טבעו, לבוא במגע עם מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. רק כך האדם יכול להכיר את אלוהים באמת. לצד זאת, אלוהים גם השלים את העבודה שבה "אלוהים הוא אלוהי הגברים ואלוהי הנשים", והשלים את כלל עבודתו כבשר ודם. הוא לא חוזר על עבודתו של שום עידן. מאחר שהגיעה אחרית הימים, הוא יעשה את העבודה שהוא עושה באחרית הימים, ויגלה את כלל הטבע שלו באחרית הימים. ההתייחסות לאחרית הימים היא לעידן נפרד, שבו ישוע אמר שיפקוד אתכם אסון, ויפקדו אתכם רעידות אדמה, רעב ומגיפות, מה שיוכיח לכם שזה עידן חדש, ושזה כבר לא עידן החסד הישן. בהנחה שכפי שבני האדם אומרים, אלוהים לעולם לא משתנה, טבעו תמיד רחום ואוהב, הוא אוהב לאדם כמוהו, והוא מציע לכל אדם ישועה ולעולם לא שונא את האדם, האם עבודתו אי-פעם הייתה מסוגלת להסתיים? כשישוע בא ונצלב, ובכך הקריב את עצמו למען כל החוטאים והעלה את עצמו כקורבן על המזבח, הוא כבר השלים את עבודת הגאולה ושם קץ לעידן החסד. אם כן, מה יהיה הטעם בחזרה על העבודה של העידן ההוא באחרית הימים? חזרה על אותה עבודה תהווה התכחשות לעבודתו של ישוע, הלא כן? אילו אלוהים לא עשה את עבודת הצליבה כשהוא בא בשלב הזה, אלא נותר אוהב ורחום, האם הוא היה מסוגל לשים קץ לעידן? האם אל אוהב ורחום היה מסוגל לשים קץ לעידן? בעבודתו האחרונה של סיום העידן, טבעו של אלוהים הוא טבע של ייסורים ומשפט, ובו הוא מגלה את כל הדברים המרושעים, על מנת לשפוט בפרהסיה את כל העמים וכדי להפוך למושלם את מי שאוהב אותו בלב מלא כנות. רק טבע כזה יכול לשים קץ לעידן. אחרית הימים כבר הגיעה. כל הדברים בבריאה ימוינו לפי סוגם ויחולקו לקטגוריות שונות על סמך אופיים. זה הרגע שבו אלוהים מגלה את סופה של האנושות ואת היעד שלה. אם בני האדם לא יעברו ייסורים ומשפט, לא תהיה דרך לחשוף את המרדנות והרשע שלהם. רק באמצעות ייסורים ומשפט ניתן לגלות את הסוף של כל הברואים. האדם רק חושף את פרצופו האמיתי כשהוא עובר ייסורים ונשפט. רוע ימוין עם רוע, וטוב עם טוב, וכל בני האדם ימוינו לפי סוגם. באמצעות ייסורים ומשפט, סופם של כל הברואים יתגלה, כדי שהרשעים ייענשו והטובים יזכו לגמול, וכדי שכל בני האדם יחיו תחת ריבונותו של אלוהים. יש להגשים את כל העבודה הזו באמצעות ייסורים צודקים ומשפט צודק. משום ששחיתותו של האדם הגיעה לשיאה, ומשום שמרדנותו הפכה לחמורה ביותר, רק טבעו הצודק של אלוהים, אשר מורכב בבסיסו מייסורים ומשפט ומתגלה באחרית הימים, יכול לחולל שינוי מלא באדם ולהשלים אותו לגמרי. רק הטבע הזה יכול לחשוף את הרוע וכך להעניש בחומרה את כל הרשעים. לפיכך, טבע כזה ספוג בחשיבות גשמית, וההתגלות והחשיפה של הטבע של אלוהים באות לידי ביטוי למען עבודתו של כל עידן חדש. העניין הוא לא שאלוהים חושף את טבעו באופן שרירותי וללא חשיבות. נניח שאלוהים היה חושף את סופו של האדם באחרית הימים, אך עדיין היה מעניק לאדם חמלה ואהבה עד אין קץ, ממשיך לרחוש לו אהבה, ולא כופה על האדם משפט צודק אלא דווקא מפגין כלפיו סובלנות, סבלנות וסלחנות, והיה מוחל לאדם בלי קשר לחומרת חטאיו, ללא שמץ של משפט צדק: אם כך היה, מתי היה מסתיים אי-פעם כל ניהולו של אלוהים? מתי היה טבע כזה מסוגל להוביל את בני האדם אל היעד הראוי של האנושות? קחו לדוגמה שופט שתמיד רוחש אהבה, שופט עם פנים אדיבים ולב עדין. הוא אוהב את בני האדם בלי קשר לפשעים שהם אולי ביצעו, והוא מביע אליהם אהבה ומושל ברגשותיו כלפיהם, יהיו אשר יהיו בני האדם האלה. במקרה כזה, מתי הוא יהיה מסוגל אי-פעם לפסוק דין צדק? באחרית הימים, רק משפט צדק יכול למיין את בני האדם על פי סוגם ולהביא את האדם למישור חדש. כך, העידן כולו מסתיים באמצעות הטבע הצודק של אלוהים שמתאפיין במשפט וייסורים.
העבודה של אלוהים לאורך כל הניהול היא ברורה לחלוטין: עידן החסד הוא עידן החסד, ואחרית הימים היא אחרית הימים. יש הבדלים ברורים בין העידנים השונים, מכיוון שבכל עידן, אלוהים עושה עבודה שמייצגת את העידן הזה. כדי שהעבודה של אחרית הימים תיעשה, חייבים להיות שריפה, משפט, ייסורים, חרון אף והשמדה כדי לסיים את העידן. השם 'אחרית הימים' מתייחס לעידן האחרון. במהלך העידן האחרון, האם אלוהים לא יסיים עידן? על מנת לסיים את העידן, אלוהים חייב להביא איתו ייסורים ומשפט. רק כך הוא יכול לסיים את העידן. התכלית של ישוע הייתה שהאדם יוכל להמשיך לשרוד ולהמשיך בחייו, ושהוא יוכל להתקיים טוב יותר. הוא הושיע את האדם מחטא כדי שהאדם יוכל לחדול מירידתו אל השחיתות ולהפסיק לחיות בשאול ובגיהינום, ובכך שהוא הושיע את האדם מהשאול ומהגיהינום, הוא אפשר לו להמשיך לחיות. כעת הגיעה אחרית הימים. אלוהים ישמיד את האדם ויחסל לחלוטין את האנושות, כלומר הוא יחולל שינוי במרד של האנושות. משום כך, אלוהים לא יוכל לסיים את העידן או להגשים את תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים באמצעות הטבע הרחום והאוהב מהעבר. כל עידן כולל ייצוג מיוחד של טבעו של אלוהים, וכל עידן מכיל עבודה שאלוהים צריך לעשות. על כן, העבודה שאלוהים עושה בכל עידן מכילה את הביטוי של טבעו האמיתי, וגם שמו וגם העבודה שהוא עושה מתחלפים עם העידנים – הם חדשים לגמרי. במהלך עידן החוק, העבודה של הכוונת האנושות נעשתה תחת השם יהוה, ושלב העבודה הראשון החל על פני האדמה. בשלב הזה, העבודה הייתה בניית בית המקדש והמזבח, והשימוש בחוק כדי לכוון את עם ישראל ולעבוד בקרבו. על ידי הכוונת עם ישראל, יהוה ייסד בסיס לעבודתו על פני האדמה. מהבסיס הזה, הוא הרחיב את העבודה מעבר לישראל, כלומר החל מישראל, הוא הפיץ את עבודתו כלפי חוץ, כך שנודע ליותר ויותר בני אדם בדורות מאוחרים יותר שיהוה הוא אלוהים, שיהוה הוא זה שברא את השמיים והארץ וכל צבאם ושיהוה הוא זה שברא את כל הברואים. הוא הפיץ את עבודתו באמצעות עם ישראל כלפי חוץ מעבר אליו. ארץ ישראל הייתה המקום הקדוש הראשון שבו יהוה עבד על פני האדמה, וארץ ישראל הייתה המקום הראשון שבו אלוהים בא לעבוד על פני האדמה. זו הייתה העבודה של עידן החוק. באשר לעבודה של עידן החסד, ישוע היה האל שהושיע את האדם. מה שהוא היה ומה שהיה שייך לו היו חסד, אהבה, חמלה, איפוק, סבלנות, צניעות, אכפתיות וסובלנות, וחלק ניכר מהעבודה שהוא עשה היה גאולת האדם. באשר לטבעו, היה זה טבע של חמלה ואהבה, ומפני שהוא היה רחום ואוהב, היה עליו להיצלב למען האדם, על מנת להוכיח שאלוהים אוהב לאדם כמוהו, עד כדי כך שהוא העלה את עצמו במלואו כקורבן מנחה. השטן אמר, "מאחר שאתה אוהב את האדם, עליך לאהוב אותו עד הקצה: עליך להיצלב – לגאול את האדם מחטאים על הצלב – ואתה תעלה את עצמך כקורבן מנחה בתמורה לאנושות כולה." השטן ביצע את ההימור הבא: "מאחר שאתה אל אוהב ורחום, עליך לאהוב את האדם עד הקצה: משום כך, עליך להעלות את עצמך כקורבן מנחה על הצלב." ישוע השיב, "כל עוד אעשה זאת למען האנושות, אני מוכן להקריב את כל כולי." ואז הוא עלה על הצלב ללא שום מחשבה על עצמו וגאל את האנושות כולה. במהלך עידן החסד, שמו של אלוהים היה ישוע, כלומר אלוהים היה אל שהושיע את האדם, והוא היה אל רחום ואוהב. אלוהים היה עם האדם. אהבתו, החמלה שלו והישועה שלו ליוו כל אדם ואדם. רק על ידי כך שהאדם קיבל את שמו של ישוע ואת נוכחותו, הוא היה מסוגל לזכות בשלווה ואושר, לקבל את ברכתו, את חסדיו העצומים והרבים ואת הישועה שלו. באמצעות הצליבה של ישוע, כל חסידיו קיבלו ישועה וחטאיהם נמחלו להם. במהלך עידן החסד, ישוע היה שמו של אלוהים. במילים אחרות, העבודה של עידן החסד נעשתה בעיקרה תחת השם ישוע. במהלך עידן החסד, אלוהים נקרא ישוע. הוא ביצע עבודה חדשה מעבר לזו של התנ"ך, ועבודתו הסתיימה בצליבה. זו הייתה כל עבודתו. לפיכך, במהלך עידן החוק, יהוה היה שמו של אלוהים, ובעידן החסד, שמו של ישוע ייצג את אלוהים. במהלך אחרית הימים, שמו של אלוהים הוא האל הכול יכול – האל הכול יכול שמשתמש בעוצמתו כדי לכוון את האדם, לכבוש את האדם, לזכות באדם, ובסופו של דבר, לסיים את העידן. בכל עידן ובכל שלב בעבודתו, ניכר טבעו של אלוהים.
בראשית, הכוונת האדם במהלך עידן החוק של התנ"ך הייתה כמו הכוונת חייו של ילד. האנושות הקדומה הייתה התולדה הטרייה של יהוה – אלה היו בני ישראל. הם לא הבינו כלל כיצד יש לירוא את אלוהים או כיצד יש לחיות על פני האדמה. במילים אחרות, יהוה ברא את האנושות, כלומר הוא ברא את אדם וחווה, אך הוא לא העניק להם את יכולות המחשבה הנחוצות כדי להבין כיצד לירוא את יהוה או כיצד לציית לחוקי יהוה על פני האדמה. ללא ההכוונה הישירה של יהוה, איש לא היה מסוגל לדעת זאת באופן ישיר, מכיוון שבראשית, לא היו לאדם יכולות מחשבה כאלה. האדם ידע רק שיהוה הוא אלוהים, אך לא היה לאדם שום מושג כיצד עליו לירוא אותו, איזו התנהגות יכולה להיחשב ליראת אל, באיזו דעת עליו לירוא אותו, או מה עליו להעלות כקורבן מנחה כאדם ירא אל. האדם ידע רק כיצד ליהנות ממה שניתן ליהנות ממנו בקרב כל הדברים שיהוה ברא, אך לא היה לו שמץ של מושג מהם החיים הראויים לברוא אל. ללא הוראות מאף אחד, וללא הכוונה אישית של אף אחד, האנושות הזו לעולם לא הייתה מקיימת חיים הראויים באמת לאנושות, אלא הייתה רק נלכדת בסתר בידי השטן. יהוה ברא את האנושות, כלומר הוא ברא את אבותיה הקדמונים של האנושות, אדם וחווה, אך הוא לא העניק להם שום תבונה או חוכמה מעבר לכך. על אף שהם כבר חיו על פני האדמה, הם לא הבינו כמעט שום דבר. על כן, עבודתו של יהוה לברוא אנושות הושלמה רק במחציתה, והיא הייתה רחוקה משלמות. הוא רק בנה דגם של אדם מחימר והפיח בו רוח חיים, אך מבלי להעניק לאדם רצון מספק לירוא את אלוהים. בראשית, האדם לא רצה לירוא אותו או לפחד ממנו. האדם ידע רק כיצד להאזין לדבריו, אך לא היה לו הידע הבסיסי שנדרש לחיים על פני האדמה, והוא לא הכיר את הכללים הראויים לחיים אנושיים. על כן, אף על פי שיהוה ברא את האיש והאישה והשלים את מיזם שבעת הימים, הוא בשום אופן לא השלים את בריאת האדם, משום שהאדם היה רק קליפה ריקה ללא המציאות של ההוויה האנושית. האדם רק ידע שישנו יהוה שברא את האנושות, אך לא היה לו מושג כיצד לציית לדבריו ולחוקיו של יהוה. על כן, לאחר שנוצרה האנושות, עבודתו של יהוה הייתה רחוקה מסיום. עדיין היה עליו לכוון את האנושות לחלוטין כדי שהיא תתייצב בפניו, על מנת שהיא תהיה מסוגלת לחיות על פני האדמה ולירוא אותו, ועל מנת שהיא תהיה מסוגלת לעלות על דרך הישר של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה, בעזרת הכוונתו. רק אז הייתה מושלמת לגמרי העבודה שנעשה בעיקרה תחת שמו של יהוה. כלומר רק אז הייתה מסתיימת לגמרי העבודה של בריאת העולם בידי יהוה. על כן, לאחר שהוא ברא את האנושות, היה עליו לכוון את חיי האנושות על פני האדמה במשך כמה אלפי שנים, כדי שהאנושות תהיה מסוגלת לציית לצווים והחוקים שלו ולקחת חלק בכל הפעילויות של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה. רק אז הייתה עבודתו של יהוה מושלמת לחלוטין. הוא ביצע את העבודה הזו לאחר בריאת האנושות, והוא המשיך אותה עד לתקופה של יעקב, שבה הוא הפך את שנים עשר בניו של יעקב לשנים עשר שבטי ישראל. מאותו רגע ואילך, כל בני עם ישראל הפכו לאנושות שיהוה מוביל על פני האדמה באופן רשמי, וישראל הפכה למקום המסוים על פני האדמה שבו הוא עשה את עבודתו. יהוה הפך את בני האדם האלה לקבוצה הראשונה של בני אדם שהוא עשה עליהם את עבודתו באופן רשמי על פני האדמה, והוא הפך את כל ארץ ישראל לנקודת המקור של עבודתו. הוא השתמש בהם כראשיתה של עבודה גדולה אף יותר, כדי שכל בני האדם שייוולדו ממנו על פני האדמה ידעו כיצד לירוא אותו וכיצד לחיות על פני האדמה. על כן, מעשיהם של בני ישראל הפכו לדוגמה שבני אומות הגויים צריכים ללמוד ממנה, ומה שנאמר בקרב עם ישראל הפך לדברים שבני אומות הגויים צריכים להאזין להם. זאת מכיוון שעם ישראל היה הראשון שקיבל את חוקיו ודברותיו של יהוה, ולכן הוא גם היה הראשון שידע כיצד לירוא את דרכי יהוה. בני ישראל היו אבותיה הקדמונים של האנושות שיודעת את דרכי יהוה, והם היו גם הנציגים של האנושות שיהוה בחר בה. כשהגיע עידן החסד, יהוה כבר לא כיוון כך את האדם. האדם חטא והידרדר לחטא, ולכן אלוהים החל לחלץ את האדם מהחטא. כך, הוא הוכיח את האדם עד שהאדם נגאל מחטא באופן יסודי. כיום, האדם הידרדר לרמה כזו של שחיתות עד שהעבודה של העידן הזה יכולה להתבצע רק באמצעות משפט וייסורים. רק כך ניתן לבצע את העבודה הזו. זו הייתה העבודה של כמה עידנים. משום השימוש בשמו של אלוהים, בעבודתו של אלוהים ובצלמים השונים של אלוהים כדי להפריד בין העידנים ולעבור ביניהם, שמו של אלוהים ועבודתו מייצגים את העידן שלו ואת עבודתו בכל עידן. אילו עבודתו של אלוהים בכל עידן תמיד הייתה זהה, והוא תמיד היה נקרא באותו שם, כיצד האדם היה מכיר אותו? אלוהים חייב להיקרא יהוה, ומלבד האל שנקרא יהוה, כל מי שנקרא בשם אחר אינו אלוהים. לחלופין, אלוהים יכול להיקרא רק ישוע, ומלבד השם ישוע, הוא לא יכול להיקרא בשום שם אחר. מלבד ישוע, יהוה אינו אלוהים, וגם האל הכול יכול אינו אלוהים. האדם מאמין שנכון שאלוהים הוא כול יכול, אך אלוהים הוא אל שנמצא עם האדם, והוא חייב להיקרא ישוע, מפני שאלוהים נמצא עם האדם. מעשה כזה מהווה היצמדות לדוקטרינה והגבלה של אלוהים להיקף מסוים. על כן, בכל עידן, העבודה שאלוהים עושה, השם שבו הוא נקרא, הצלם שהוא מאמץ – העבודה שהוא עושה בכל שלב עד עצם היום הזה – הדברים האלה לא נצמדים לתקנה אחת, והם לא כפופים לשום מגבלה שהיא. הוא יהוה, אך הוא גם ישוע, וגם המשיח והאל הכול יכול. עבודתו יכולה לעבור שינוי הדרגתי, עם שינויים תואמים בשמו. אף שם אחד לא יכול לייצג אותו במלואו, אך כל השמות שהוא נקרא בהם מסוגלים לייצג אותו, והעבודה שהוא עושה בכל עידן מייצגת את טבעו. נניח שכשהגיעה אחרית הימים, האל שאתם הייתם רואים היה עדיין ישוע, ושהוא היה גם רכוב על גבי ענן לבן, ועדיין היה נראה כמו ישוע, ושדבריו היו עדיין דבריו של ישוע: "עליכם לאהוב את רעכם כמו את עצמכם, עליכם לצום ולהתפלל, לאהוב את אויבכם כפי שאתם מוקירים את החיים שלכם, להיות מאופקים עם הזולת, ולהיות סבלניים וצנועים. עליכם לעשות את כל הדברים האלה בטרם תוכלו להפוך לתלמידים שלי." ונניח שעל ידי עשיית הדברים האלה, הייתם יכולים להיכנס למלכות שלי. זה היה שייך לעבודה של עידן החסד, הלא כן? מה שהוא אמר היה דרכו של עידן החסד, הלא כן? איך הייתם מרגישים אם הייתם שומעים את הדברים האלה? הייתם מרגישים שזו עדיין עבודתו של ישוע, הלא כן? זה היה רק שכפול שלה, הלא כן? האם האדם היה יכול להפיק מכך הנאה? אתם הייתם מרגישים שעבודתו של אלוהים יכולה רק להישאר כפי שהיא כעת ולא להתקדם מעבר לכך. יש לו עוצמה מוגבלת, אין עוד עבודה חדשה לעשות, והוא הגיע לקצה גבול עוצמתו. אלפיים שנה לפני היום, היה עידן החסד, ואלפיים שנה לאחר מכן, הוא עדיין מטיף את הדרך של עידן החסד ועדיין גורם לבני האדם להכות על חטא. בני האדם היו אומרים, "אלוהים, יש לך עוצמה מוגבלת. אני מאמין שאתה חכם מאוד, אך אתה יודע רק להפגין איפוק ואכפת לך רק מסבלנות. אתה יודע רק כיצד לאהוב את אויבך ותו לא." בדעתו של האדם, אלוהים תמיד יהיה כפי שהוא היה בעידן החסד, והאדם תמיד היה מאמין שאלוהים אהוב ורחום. האם אתם חושבים שעבודתו של אלוהים תמיד תדשדש במקום? על כן, בשלב הזה בעבודתו, הוא לא ייצלב, וכל מה שתראו ותבואו איתו במגע יהיה שונה ממה שאתם מדמיינים או מספרים. כיום, אלוהים לא בא במגע עם הפרושים, והוא לא מניח לעולם להכיר אותו, והיחידים שמכירים אותו הם חסידיו, מכיוון שהוא לא ייצלב שוב. במהלך עידן החסד, ישוע הטיף בגלוי ברחבי הארץ למען עבודת הבשורה שלו. הוא בא במגע עם הפרושים למען עבודת הצליבה. אילו הוא לא היה בא מגע עם הפרושים, ואילו בעלי הסמכות לעולם לא היו מודעים אליו, איך ייתכן שהוא היה מורשע, ואז חווה בגידה ונצלב? על כן, הוא בא במגע עם הפרושים למען הצליבה. כיום הוא עושה את עבודתו בסתר על מנת להימנע מפיתוי. בשתי ההתגלמויות של אלוהים, העבודה והחשיבות שונים, והרקע שונה אף הוא. לכן איך ייתכן שהעבודה שהוא עושה תהיה זהה?
האם ייתכן שהשם ישוע – ששמו האחר הוא "עמנואל" – יכול לייצג את טבעו של אלוהים במלואו? האם הוא יכול לבטא את אלוהים במלואו? אם האדם אומר שאלוהים יכול להיקרא רק ישוע ושלא יכול להיות לו שום שם אחר, מפני שאלוהים לא יכול לשנות את טבעו, הדברים האלה הם בהחלט חילול קודש! האם אתם מאמינים שהשם ישוע או עמנואל יכולים לייצג לבדו את אלוהים בכללותו? אלוהים יכול להיקרא בשמות רבים, אך מבין השמות הרבים הללו, אין אף אחד שמסוגל לתמצת את אלוהים כולו, ואין אף אחד שמסוגל לייצג את אלוהים לגמרי. על כן, יש לאלוהים שמות רבים, אך השמות הרבים האלה לא יכולים לבטא לגמרי את טבעו של אלוהים, מכיוון שטבעו של אלוהים כה עשיר עד כדי כך שהוא חורג מיכולתו של האדם להכיר אותו. אין שום דרך שבה האדם יכול לתמצת את אלוהים לגמרי באמצעות השפה האנושית. יש לאנושות אוצר מילים מוגבל בלבד לתמצת את כל מה שבני האדם יודעים על טבעו של אלוהים: גדול, מכובד, מופלא, בלתי נתפס, עליון, צודק, חכם וכן הלאה. יותר מדי מילים! אוצר המילים המוגבל הזה לא מסוגל לתאר את המעט שהאדם ראה מתוך טבעו של אלוהים. עם הזמן, רבים אחרים הוסיפו מילים שהם חשבו שמסוגלות לתאר טוב יותר את הקנאות שבלבם: אלוהים גדול מדי! אלוהים קדוש מדי! אלוהים חביב מדי! כיום, אמירות אנושיות כאלה הגיעו לשיאן, אך האדם עדיין לא מסוגל לבטא את עצמו בבירור. על כן, עבור האדם, יש לאלוהים שמות רבים, אך אין לו אף שם, והסיבה לכך היא שהווייתו של אלוהים שופעת מדי וששפת האדם דלה מדי. אף מילה מסוימת ואף שם מסוים לא מסוגלים לייצג את אלוהים במלואו. אם כן, האם אתם חושבים ששמו יכול להיות קבוע? אלוהים כה גדול וכה קדוש, אך אתם לא מתירים לו לשנות את שמו בכל עידן חדש? לפיכך, בכל עידן שבו אלוהים עושה את העבודה שלו באופן אישי, הוא משתמש בשם שמתאים לעידן, כדי לתמצת את העבודה שהוא מתכוון לעשות. הוא משתמש בשם המסוים הזה, בשם שכולל חשיבות בהתאם לזמן, כדי לייצג את טבעו בעידן הזה. כך אלוהים משתמש בשפה האנושית כדי לייצג את טבעו שלו. אפילו אז, בני אדם רבים שהיו להם חוויות רוחניות ואשר ראו את אלוהים באופן אישי מרגישים אף על פי כן שהשם האחד הזה לא מסוגל לייצג את אלוהים בכללותו – הו, אי-אפשר לפתור זאת! לכן, האדם כבר לא פונה לאלוהים בשם כלשהו, אלא פשוט קורא לו "אלוהים". נדמה שלבו של האדם מלא באהבה, אך שהוא גם סובל מסתירות, מכיוון שהאדם לא יודע כיצד להסביר את אלוהים. מה שאלוהים הינו יותר מדי שופע, ופשוט אין שום דרך לתאר זאת. אין שם בודד שיכול לסכם את טבעו של אלוהים, ואין שם יחיד שיכול לתאר את כל מה ששייך לאלוהים ואת כל מה שאלוהים הינו. אם מישהו ישאל אותי, "באיזה שם בדיוק אתה משתמש?" אענה לו, "אלוהים הוא אלוהים!" האין זה השם הטוב ביותר לאלוהים? האין זה התמצות הטוב ביותר של טבעו של אלוהים? מכיוון שכך, מדוע אתם משקיעים כל כך הרבה מאמץ בחיפוש אחר שמו של אלוהים? למה לכם לענות את מוחכם ולעבור ימים ללא שינה וללא מזון, והכל למען שם? יום יבוא שבו אלוהים לא ייקרא יהוה, ישוע או המשיח – הוא פשוט יהיה "הבורא". באותה עת, כל השמות שהוא אימץ על פני האדמה יסתיימו, מכיוון שעבודתו על פני האדמה תסתיים, ואחר כך דבריו לא יתקיימו עוד. כשכל הדברים יהיו תחת ריבונותו של הבורא, איזה צורך יהיה לו בשם מתאים במיוחד אך חלקי? האם אתם עדיין מחפשים אחר שמו של אלוהים כעת? האם אתם עדיין מעזים לומר שאלוהים נקרא רק יהוה? האם אתם עדיין מעזים לומר שאלוהים יכול להיקרא רק ישוע? האם אתם מסוגלים לשאת את חטאי חילול הקודש נגד אלוהים? עליכם לדעת שבמקור, לא היה לאלוהים שם. הוא רק אימץ שם אחד, או שניים או שמות רבים מפני שהייתה לו עבודה לעשות והיה עליו לנהל את האנושות. יהיה אשר יהיה השם שהוא נקרא בו, הוא בחר בו בעצמו באופן חופשי, הלא כן? האם הוא יזדקק לכם – לאחד מברואיו – כדי לבחור אותו? השם שבו אלוהים נקרא הוא שם שתואם את מה שהאדם מסוגל לתפוס בשפה האנושית, אך השם הזה אינו דבר שהאדם יכול להכיל. אתם יכולים רק לומר שיש אל בשמיים, שהוא נקרא אלוהים, שהוא אלוהים עצמו, עם עוצמה אדירה, שהוא יותר מדי חכם, יותר מדי מרומם, יותר מדי מופלא, יותר מדי מסתורי ויותר מדי כול יכול, ואז אתם לא יכולים לומר עוד. המעט הזה הוא כל מה שאתם יכולים לדעת. מכיוון שכך, האם שמו של ישוע לבדו יכול לייצג את אלוהים עצמו? כשאחרית הימים באה, אפילו שאלוהים הוא עדיין זה שיעשה את עבודתו, שמו חייב להשתנות, מכיוון שזה עידן שונה.
בהתחשב בכך שאלוהים הוא הישות האדירה ביותר בכל התבל, הן למעלה והן למטה, האם ייתכן שהוא יסביר את עצמו לגמרי באמצעות צלם בשר ודם? אלוהים לובש את גוף הבשר ודם הזה כדי לעשות שלב אחד בעבודתו. אין חשיבות מיוחדת לצלם הזה העשוי בשר ודם. אין לו כל קשר לעידנים שחלפו, והוא לא נוגע כלל לטבעו של אלוהים. מודע ישוע לא הרשה שצלמו יישאר? מדוע הוא לא הרשה לאדם לצייר את צלמו כדי שהוא יוכל לעבור לדורות העתיד? מדוע הוא לא הרשה לבני האדם להכיר בכך שצלמו הוא צלמו של אלוהים? על אף שצלמו של האדם נוצר בצלמו ובדמותו של אלוהים, האם מראהו של האדם מסוגל לייצג את הצלם הנשגב של אלוהים? כשאלוהים מתגלם כבשר ודם, הוא בסך הכל יורד מהשמיים אל תוך גוף מסוים העשוי בשר ודם. רוחו היא זו שיורדת אל תוך גוף הבשר והדם, ובאמצעותו הוא עושה את עבודת הרוח. רוח האל היא זו שמתבטאת בגוף הבשר ודם, ורוח האל היא זו שעושה את עבודתה כבשר ודם. העבודה שנעשית כבשר ודם מייצגת את רוח האל לחלוטין, והבשר והדם נועדו למען העבודה, אך אין פירוש הדבר שצלמו של גוף הבשר והדם מחליף את צלמו האמיתי של אלוהים עצמו. זו לא המטרה או החשיבות של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. הוא הופך לבשר ודם רק כדי שרוח האל תוכל למצוא מקום מתאים לשכון בו במהלך ביצוע עבודתה, על מנת להגשים טוב יותר את עבודתה כבשר ודם. זאת כדי שבני האדם יוכלו לראות את עבודתה, לבוא במגע עם טבעה, לשמוע את דבריה ולהכיר את מופלאות עבודתה. שמו של אלוהים מייצג את טבעו, עבודתו מייצגת את זהותו, אך הוא מעולם לא אמר שמראהו כבשר ודם מייצג את צלמו. זו רק תפיסה של האדם. על כן, ההיבטים החיוניים של התגלמותו של אלוהים הם שמו, עבודתו, צלמו והמין שלו. ההיבטים האלה משמשים כדי לייצג את הניהול שלו בעידן הזה. הופעתו כבשר ודם לא נוגע כלל ועיקר לניהול שלו, אשר נעשה רק למען עבודתו באותה עת. עם זאת, לא ייתכן שלא יהיה לאלוהים בהתגלמותו מראה מסוים, ולכן הוא בוחר את המשפחה המתאימה כדי לקבוע את מראהו. אילו הייתה חשיבות ייצוגית למראהו של אלוהים, כל מי שהיו לו תווי פנים דומים לשלו היה גם מייצג את אלוהים. זו הייתה יכולה להיות טעות שערורייתית, הלא כן? האדם צייר את דיוקנו של ישוע כדי שהאדם יוכל לעבוד אותו. בזמנו, רוח הקודש לא נתנה שום הנחיות מיוחדות, ולכן האדם העביר את הדיוקן הלאה עד היום. למען האמת, לפי כוונתו המקורית של אלוהים, האדם לא היה אמור לעשות זאת. רק קנאותו של האדם גרמה לדיוקנו של ישוע להישאר עד היום. אלוהים הוא רוח, והאדם לעולם לא יהיה מסוגל להכיל את מהות צלמו של אלוהים בניתוח הסופי שלו. רק טבעו של אלוהים יכול לייצג את צלמו. באשר למראהו של אפו, פיו, עיניו ושיערו, אלה דברים שהם מעבר ליכולתכם להכיל. כשההתגלות הופיעה בפני יוחנן, הוא חזה בצלמו של בר האנוש: מפיו יצאה חרב פיפיות חדה, עיניו היו כשלהבת אש, ראשו ושיערו היו לבנים כצמר, כפות רגליו היו כמו נחושת מלוטשת, והוא חגר חגור זהב סביב חזהו. על אף שדבריו היו מלאי חיים, צלם האל שהוא תיאר לא היה צלמו של יציר נברא. מה שהוא ראה היה רק חיזיון, ולא צלמו של אדם מהעולם החומרי. יוחנן ראה חיזיון, אך הוא לא היה עד למראהו האמיתי של אלוהים. צלמו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, בהיותו צלם של יציר נברא, לא מסוגל לייצג את טבעו של אלוהים במלואו. כשיהוה ברא את האנושות, הוא אמר שהוא עשה זאת בצלמו ובדמותו, והוא ברא זכר ונקבה. באותה עת, הוא אמר שהוא ברא זכר ונקבה בצלמו של אלוהים. על אף שצלמו של האדם דומה לצלמו של אלוהים, אי-אפשר להבין מכך שמראהו של האדם הוא צלמו של אלוהים. בנוסף לכך, לא ניתן להשתמש בשפה האנושית כדי לתמצת באופן מלא את צלמו של אלוהים, מכיוון שאלוהים מרומם מדי, גדול מדי, מופלא מדי ובלתי נתפס.
כשישוע בא לעשות את עבודתו, הוא עשה זאת תחת הכוונתה של רוח הקודש. הוא עשה את מה שרוח הקודש רצתה, והוא לא פעל לפי עידן החוק של התנ"ך או לפי עבודתו של יהוה. על אף שהעבודה שישוע בא לעשות לא הייתה לציית לחוקי יהוה או לדברות של יהוה, מקורה היה זהה למקורם. העבודה שישוע עשה ייצגה את שמו של ישוע, והיא ייצגה את עידן החסד. באשר לעבודה שעשה יהוה, היא ייצגה את יהוה, והיא ייצגה את עידן החוק. העבודה שלהם הייתה עבודתה של רוח אחת בשני עידנים שונים. העבודה שישוע עשה הייתה יכולה לייצג רק את עידן החסד, והעבודה שיהוה עשה הייתה יכולה לייצג רק את עידן החוק של התנ"ך. יהוה רק כיוון את עם ישראל, ואת העם המצרי, ואת כל האומות מעבר לישראל. עבודתו של ישוע בעידן החסד של הברית החדשה הייתה עבודתו של אלוהים תחת השם ישוע כשהוא כיוון את העידן. אם אתם אומרים שעבודתו של ישוע הייתה מבוססת על זו של יהוה, שהוא לא החל שום עבודה חדשה, ושכל מה שהוא עשה היה בהתאם לדברי יהוה, בהתאם לעבודתו של יהוה ולנבואות של ישעיהו, פירוש הדבר הוא שישוע הוא לא אלוהים בהתגלמותו. אילו הוא ביצע את עבודתו כך, הוא היה שליח או עובד בעידן החוק. אילו הדבר היה כפי שאתם אומרים, ישוע לא יכול היה לפתוח עידן, ולא יכול היה לעשות שום עבודה אחרת. באותו אופן, רוח הקודש הייתה חייבת לעשות את עבודתה דרך יהוה, הלכה למעשה, ורוח הקודש לא הייתה יכולה לעשות שום עבודה חדשה שלא דרך יהוה. האדם עושה טעות כשהוא מבין כך את עבודתו של ישוע. אם האדם מאמין שהעבודה שעשה ישוע הייתה בהתאם לדברי יהוה ולנבואות של ישעיהו, האם ישוע היה אלוהים בהתגלמותו, או שמא הוא היה רק אחד מהנביאים? לפי ההשקפה הזו, לא היה יכול להיות שום עידן חסד, וישוע לא יכול היה להיות התגלמותו של אלוהים, מכיוון שהעבודה שהוא עשה לא הייתה יכולה לייצג את עידן החסד והייתה יכולה לייצג רק את עידן החוק של התנ"ך. יכול היה להיות עידן חדש רק כאשר ישוע בא לעשות עבודה חדשה, להשיק עידן חדש, לשבור את העבודה שנעשתה בעבר בישראל ולבצע את עבודתו שלא בהתאם לעבודה שעשה יהוה בישראל, לא לפי הכללים הישנים של יהוה, ולא בכפוף לשום תקנה, אלא דווקא לעשות את העבודה החדשה שעליו היה לעשות. אלוהים עצמו בא לפתוח עידן, ואלוהים עצמו בא לסיים עידן. האדם לא מסוגל לעשות את העבודה של פתיחת עידן או סיום העידן. אילו ישוע לא שם קץ לעבודתו של יהוה, זו הייתה יכולה להיות הוכחה לכך שהוא רק אדם ושהוא לא מסוגל לייצג את אלוהים. בדיוק מפני שישוע בא וסיים את עבודתו של יהוה, המשיך את עבודתו של יהוה על ידי כך שהוא התחיל את עבודתו שלו, עבודה חדשה, זו הוכחה לכך שזה היה עידן חדש, ושישוע היה אלוהים עצמו. הם ביצעו עבודה של שני שלבים שונים בפירוש. שלב אחד בוצע מבית המקדש, והשלב השני בוצע מחוץ לבית המקדש. שלב אחד היה הובלת האדם לפי החוק, והשלב השני היה העלאת קורבן חטאת. שני שלבי העבודה האלה היו שונים באופן מובהק. הדבר מחלק בין העידן החדש והעידן הישן ונכון לגמרי לומר שהם שני עידנים שונים. מיקום עבודתם היה אחר, תוכן עבודתם היה אחר, ומטרת עבודתם הייתה אחרת. משום שכך, אפשר לחלק אותם לשני עידנים: התנ"ך והברית החדשה, כלומר העידן הישן והעידן החדש. כשישוע בא, הוא לא נכנס לבית המקדש, מה שמוכיח שהעידן של יהוה הסתיים. הוא לא נכנס לבית המקדש משום שעבודתו של יהוה בבית המקדש הסתיימה, ולא היה צריך לעשות אותה שוב – לעשות אותה שוב היה פירושו לחזור עליה. רק על ידי כך שהוא עזב את בית המקדש, התחיל עבודה חדשה ופתח נתיב חדש מחוץ לבית המקדש, הוא היה מסוגל להביא את עבודתו של אלוהים אל שיאה. אילולא הוא יצא מבית המקדש כדי לעשות את עבודתו, עבודתו של אלוהים הייתה מתעפשת על יסודותיו של בית המקדש, ולעולם לא היה כל שינוי חדש. על כן, כשישוע בא, הוא לא נכנס לבית המקדש, והוא לא עשה את עבודתו בבית המקדש. הוא עשה את עבודתו מחוץ לבית המקדש, והוא הוביל את תלמידיו ועשה את עבודתו באופן חופשי. עזיבתו של אלוהים את בית המקדש כדי לעשות את עבודתו פירושה שהייתה לאלוהים תוכנית חדשה. עבודתו הייתה עתידה להתבצע מחוץ לבית המקדש, והיא הייתה עתידה להיות עבודה חדשה שלא הייתה מרוסנת באופן יישומה. ברגע שישוע הגיע, הוא שם קץ לעבודתו של יהוה במהלך עידן התנ"ך. על אף שהם נקראו בשני שמות שונים, אותה רוח ביצעה את שני שלבי העבודה, והעבודה שנעשתה הייתה רציפה. מכיוון שהשם היה שונה ושתוכן העבודה היה שונה, העידן היה שונה. כשיהוה בא, זה היה העידן של יהוה, וכשישוע בא, זה היה העידן של ישוע. על כן, בכל פעם שאלוהים בא, הוא נקרא בשם אחד, הוא מייצג עידן אחד, והוא פותח נתיב חדש. ובכל נתיב חדש, הוא מאמץ שם חדש, מה שמוכיח שאלוהים תמיד חדש ולעולם לא ישן, ושעבודתו לעולם לא מפסיקה לצעוד קדימה. ההיסטוריה תמיד צועדת קדימה, ועבודתו של אלוהים תמיד צועדת קדימה. כדי שתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים שלו תגיע לסופה, עליה להמשיך לצעוד קדימה. בכל יום עליו לעשות עבודה חדשה; בכל שנה עליו לעשות עבודה חדשה. עליו לפתוח נתיבים חדשים, עליו להשיק תקופות חדשות, להתחיל עבודה חדשה ואדירה יותר, ולצד זאת, עליו להביא שמות חדשים ועבודה חדשה. מרגע לרגע, רוח האל עושה עבודה חדשה ולעולם לא דבקה בדרכים הישנות ובתקנות. עבודתה גם מעולם לא נפסקה, אלא שהיא מתממשת בכל רגע שחולף. אם אתם אומרים שעבודתה של רוח הקודש נצחית ולא משתנה, מדוע יהוה דרש מהכוהנים לשרת אותו בבית המקדש, אך ישוע לא נכנס לבית המקדש? זאת על אף שכאשר הוא בא, בני האדם גם אמרו שהוא הכוהן הגדול, ושהוא שייך לבית דוד, וגם הכוהן הגדול והמלך הדגול. מדוע הוא לא העלה קורבנות? בין שהוא נכנס לבית המקדש ובין שהוא לא נכנס אליו, האין כל זו עבודתו של אלוהים עצמו? אם ישוע יבוא שוב כפי שהאדם מדמיין, ובאחרית הימים, הוא עדיין ייקרא ישוע, ועדיין יבוא על גבי ענן לבן, וירד אל בני האדם בצלמו של ישוע, זו תהיה חזרה על עבודתו, הלא כן? האם רוח הקודש מסוגלת לדבוק בישן? האדם מאמין בתפיסות בלבד, והאדם מבין דברים רק לפי משמעותם המילולית, וכן לפי הדמיון שלו. הדמיון שלו לא עולה בקנה אחד עם עקרונות העבודה של רוח הקודש, והוא לא עולה בקנה אחד עם כוונותיו של אלוהים. אלוהים לא יעבוד כך. אלוהים אינו שוטה או טיפש, ועבודתו לא פשוטה כפי שאתם מדמיינים. על סמך כל מה שהאדם עושה וחושב, ישוע יבוא על גבי ענן וירד אל קרבכם. אתם תחזו בו, והוא יאמר לכם שהוא ישוע בעודו רכוב על ענן. אתם תחזו גם בסימני המסמרים על ידיו ותדעו שהוא ישוע. והוא יושיע אתכם שוב, ויהיה אלוהיכם הגדול. הוא יושיע אתכם, יעניק לכם שם חדש וייתן לכל אחד מכם אבן לבנה, ולאחר מכן, אתם תורשו להיכנס למלכות השמיים ותתקבלו אל תוך גן עדן. אמונות כאלה הן תפיסות של האדם, הלא כן? האם אלוהים עובד בהתאם לתפיסות של האדם, או שמא הוא עובד בניגוד לתפיסות של האדם? כל התפיסות האנושיות נובעות מהשטן, הלא כן? השטן השחית את כל בני האדם, הלא כן? אילו אלוהים היה עובד בהתאם לתפיסות של האדם, הוא היה הופך לשטן, הלא כן? הוא היה שייך לאותו סוג ששייכים אליו ברואיו, הלא כן? מאחר שעד היום, השטן השחית את ברואיו עד כדי כך שהאדם הפך להתגלמות השטן, אילו אלוהים היה עובד בהתאם לדברים של השטן, הוא היה משתף פעולה עם השטן, הלא כן? איך ייתכן שהאדם יעלה בדעתו את עבודתו של אלוהים? לפיכך, אלוהים לעולם לא יעבוד לפי תפיסותיו של האדם, והוא לעולם לא יעבוד כפי שאתם מדמיינים. יש כאלה שאומרים שאלוהים עצמו אמר שהוא יגיע על גבי ענן. נכון שאלוהים אמר זאת בעצמו, אך האם אתם לא יודעים שאף אדם לא יכול להעלות בדעתו את מסתרי האל? האם אתם לא יודעים שאף אדם לא יכול להסביר את דברי האל? האם אתם בטוחים ללא צל של ספק שרוח הקודש האירה אתכם והפכה אתכם לנאורים? הרי לא ייתכן שרוח הקודש הראתה לכם את טבע הדברים באופן כה ישיר, נכון? האם רוח הקודש היא זו שהנחתה אתכם, או שמא התפיסות שלכם גרמו לכם לחשוב כך? אתם אמרתם, "אלוהים עצמו אמר זאת." אולם אסור לנו להשתמש בתפיסות שלנו ובדעתנו כדי למדוד את דברי האל. באשר לדברים שאמר ישעיהו, האם אתם יכולים להסביר את דבריו בוודאות גמורה? האם אתם מעזים להסביר את דבריו? מאחר שאתם לא מעזים להסביר את דבריו של ישעיהו, מדוע אתם מעזים להסביר את דבריו של ישוע? מי יותר מרומם, ישוע או ישעיהו? מאחר שהתשובה היא ישוע, מדוע אתם מסבירים דברים שישוע אמר? האם אלוהים היה מספר לכם מראש על עבודתו? אף ברוא לא יכול לדעת זאת, ואפילו לא השליחים בשמיים או בר האנוש, אז איך ייתכן שאתם תדעו זאת? האדם לקוי מדי. מה שחיוני עבורכם כעת הוא שתכירו את שלושת שלבי העבודה. מעבודתו של יהוה ועד עבודתו של ישוע, ומעבודתו של ישוע ועד לעידן הנוכחי, שלושת שלבי העבודה האלה מקיפים ברצף את כל הקשת של ניהולו של אלוהים, וכולם מהווים עבודה של רוח אחת. מאז בריאת העולם, אלוהים תמיד עמל על ניהול האנושות. הוא הראשית והתכלית, הוא הראשון והאחרון, והוא האחד שפותח עידן והאחד שסוגר את העידן. אין ספק ששלושת שלבי העבודה בעידנים שונים ובמיקומים שונים הם עבודתה של רוח אחת. כל מי שמפריד את שלושת שלבי העבודה האלה מתנגד לאלוהים. כעת חובה עליכם להבין שכל העבודה מהשלב הראשון ועד היום היא עבודתו של אל אחד – עבודתה של רוח אחת. לא יכול להיות ספק בכך.
מתוך 'הדבר מופיע בבשר'
