יוחנן עבד שבע שנים למען ישוע, וכבר סלל את הדרך עד שישוע הגיע. לפני כן, הבשורה של מלכות השמיים שאותה הטיף יוחנן נשמעה בכל רחבי הארץ, כך שהיא התפשטה לכל קצוות יהודה, וכולם קראו לו נביא. באותה עת, המלך הורדוס רצה להרוג את יוחנן, אך הוא לא העז, משום שהעם העריך את יוחנן עד כדי כך, והורדוס חשש שאם הוא יהרוג את יוחנן, העם יתמרד נגדו. העבודה שיוחנן עשה הכתה שורש בקרב בני העם, והוא גרם ליהודים להאמין. במשך שבע שנים, הוא סלל את הדרך למען ישוע, ממש עד הרגע שבו ישוע החל לבצע את כהונתו. על כן, יוחנן היה גדול הנביאים. ישוע רק החל את עבודתו הרשמית אחרי שיוחנן נאסר. לפני יוחנן, מעולם לא היה נביא שסלל את הדרך לאלוהים, משום שלפני ישוע, אלוהים מעולם לא התגלם כבשר ודם קודם לכן. על כן, מבין כל הנביאים עד ליוחנן, הוא היחיד שפילס את הדרך לאלוהים בהתגלמותו – כך יוחנן הפך לנביא הגדול ביותר במהלך תקופות התנ"ך והברית החדשה. יוחנן החל להפיץ את הבשורה של מלכות השמיים שבע שנים לפני הטבלת ישוע. בעיני בני האדם, נדמה היה שהעבודה שהוא עשה הייתה נעלה מעבודתו של ישוע בהמשך, אך אף על פי כן, יוחנן היה בכל זאת רק נביא. הוא לא דיבר ועבד בבית המקדש, אלא בערים ובכפרים שמחוץ לו. כמובן, הוא עשה זאת בקרב העם היהודי, ובפרט בקרב העניים. נדיר היה שיוחנן בא במגע עם בני אדם מהמעמדות הגבוהים בחברה, והוא הפיץ את הבשורה רק בקרב בני האדם הרגילים ביהודה כדי להכין את האנשים הנכונים לישוע אדוננו ולהכין לו מקומות מתאימים לעבוד בהם. מכיוון שנביא כמו יוחנן סלל לו את הדרך, ישוע אדוננו היה מסוגל לצאת לדרך הצלב מיד עם בואו. כשאלוהים התגלם כבשר ודם כדי לעשות את עבודתו, לא היה עליו לעשות את העבודה של בחירת בני האדם, והוא לא היה צריך לחפש בעצמו בני אדם או מקום לעבוד בו. הוא לא עשה עבודה כזו כשהוא הגיע – האדם הנכון כבר התכונן לקראתו לפני שהוא בא. יוחנן כבר השלים את העבודה הזו כשישוע החל בעבודתו, מכיוון שכאשר אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הגיע על מנת לעשות את עבודתו, הוא פתח מיד בעבודה על בני האדם שהמתינו לו מזה זמן רב. ישוע לא בא לעשות את עבודתו של האדם, או את עבודת התיקון שנדרשה מהאדם. הוא רק בא כדי לבצע את הכהונה שעליו היה לבצע, וכל השאר לא נגע לו כלל. כשיוחנן בא, הוא לא עשה דבר מלבד לכנס מבית המקדש ומקרב היהודים קבוצה של בני אדם שקיבלו את הבשורה של מלכות השמיים, וזאת על מנת שהם יוכלו להפוך למושאי עבודתו של אדוננו ישוע. יוחנן עבד במשך שבע שנים, כלומר הפיץ את הבשורה במשך שבע שנים. במהלך עבודתו, יוחנן לא עשה נסים רבים, כי עבודתו הייתה סלילת הדרך – זו הייתה עבודת ההכנה. כל יתר העבודה, העבודה שישוע עמד לעשות, לא הייתה קשורה אליו. הוא רק ביקש מהאדם להתוודות על חטאיהם ולהכות על חטא, והטביל אנשים, כדי שהם יוכלו לזכות בישועה. על אף שהוא עשה עבודה חדשה ופתח בפני האדם נתיב שבו האדם מעולם לא הלך בעבר, הוא בכל זאת רק סלל את הדרך לישוע. הוא היה רק נביא שעשה את עבודת ההכנה, והוא לא היה מסוגל לעשות את עבודתו של ישוע. על אף שישוע לא היה הראשון שהטיף את הבשורה של מלכות שמיים, ועל אף שהוא המשיך בדרך שיוחנן התחיל לצעוד בה, לא היה אף אדם אחר שיכול היה לעשות את עבודתו, והיא הייתה נעלה מעבודתו של יוחנן. ישוע לא יכול היה להכין לעצמו את הדרך. עבודתו בוצעה ישירות בשם אלוהים. לפיכך, אין זה משנה כמה שנים יוחנן עבד, הוא בכל זאת היה נביא, והוא בכל זאת זה שסלל את הדרך. שלוש שנות העבודה שישוע עשה עלו על שבע שנות העבודה של יוחנן, משום שמהות עבודתו לא הייתה זהה. עד הזמן שישוע החל לבצע את כהונתו, שהוא גם הזמן שבו עבודתו של יוחנן הסתיימה, יוחנן כבר הכין מספיק בני אדם ומקומות לשימושו של אדוננו ישוע, והיה די בהם כדי שאדוננו ישוע יוכל להתחיל עבודה של שלוש שנים. על כן, ברגע שהסתיימה עבודתו של יוחנן, אדוננו ישוע החל באופן רשמי בעבודתו שלו, והדברים שיוחנן אמר הושלכו הצדה. הסיבה לכך הייתה שהעבודה שעשה יוחנן נועדה רק למעבר, ודבריו לא היו דברי חיים שיובילו את האדם לצמיחה חדשה. בסופו של דבר, דבריו נועדו רק לשימוש זמני.
העבודה שישוע עשה לא הייתה על-טבעית, היא פעלה לפי תהליך, והיא כולה התקדמה בהתאם לחוקים הרגילים של הדברים. עד מחצית השנה האחרונה של חייו, ישוע ישע בוודאות שהוא בא לעשות את העבודה הזו, והוא ידע שהוא בא להיצלב. לפני שישוע נצלב, הוא התפלל אל אלוהים האב ללא-הרף, בדיוק כשם שהוא התפלל שלוש פעמים בגת שמנים. אחרי שישוע נטבל, הוא ביצע את כהונתו במשך שלוש וחצי שנים, ועבודתו הרשמית נמשכה שנתיים וחצי. במהלך השנה הראשונה, השטן האשים אותו, האדם הפריע לו, והאדם פיתה אותו. הוא התגבר על פיתויים רבים במקביל לביצוע עבודתו. במחצית השנה האחרונה, כשישוע עמד להיצלב בקרוב, בקעו מפיו של פטרוס המילים שישוע הוא בנו של האל החי, ושהוא המשיח. רק אז זהותו ועבודתו נודעו לכל, ורק אז הן התגלו לציבור. לאחר מכן, ישוע סיפר לתלמידיו שהוא עתיד להיצלב למען האדם, וששלושה ימים לאחר מכן, הוא יקום לתחייה. הוא סיפר להם שהוא בא כדי לבצע את עבודת הגאולה ושהוא המושיע. רק במחצית השנה האחרונה, הוא גילה את זהותו ואת העבודה שהוא מתכוון לעשות. זה היה גם זמנו של אלוהים, והעבודה צריכה להתבצע כך. באותה עת, חלק מעבודתו של ישוע היה בהתאם לתנ"ך, חוקי משה ודברי יהוה בעידן החוק. ישוע עשה שימוש בכל אלה כדי לעשות חלק מעבודתו. הוא הטיף בפני בני האדם ולימד אותם בבתי הכנסת. הוא השתמש בנבואות של נביאי התנ"ך כדי לנזוף בפרושים, שהיו עוינים כלפיו, והשתמש בדברים מכתבי הקודש כדי לחשוף את מרדנותם ולגנות אותם באמצעות כך. זאת משום שהם בזו למעשיו של ישוע. בפרט, הם שנאו את העובדה שחלק גדול מעבודתו של ישוע לא היה בהתאם לחוקים שבכתבי הקודש, ויתרה מזאת, שהדברים שהוא לימד היו נעלים מדבריהם ואף ממה שניבאו הנביאים בכתבי הקודש. עבודתו של ישוע נועדה רק למען גאולת האדם והצליבה. לפיכך, לא היה צורך שהוא יאמר דברים נוספים כדי לכבוש אדם כלשהו. חלק גדול מהדברים שהוא לימד את האדם נלקח מהדברים שבכתבי הקודש, ואפילו אם עבודתו לא חרגה מכתבי הקודש, הוא בכל זאת הצליח להגשים את עבודת הצליבה. עבודתו לא הייתה עבודת הדבר, ולא נועדה למען כיבוש האנושות, אלא שהיא נועדה לגאול את האנושות. הוא פעל רק כקורבן החטאת למען האנושות, והוא לא פעל כמקור הדבר למען האנושות. הוא לא עשה את עבודת הגויים, שהייתה עבודת הכיבוש, אלא את עבודת הצליבה, עבודה שנעשתה בקרב מי שהאמין שיש אלוהים. אף שעבודתו התבצעה על יסוד כתבי הקודש, ואף שהוא השתמש במה שניבאו הנביאים משכבר הימים כדי לגנות את הפרושים, היה די בכך כדי להשלים את עבודת הצליבה. אילו העבודה של היום הייתה עדיין מתבצעת על יסוד נבואותיהם של הנביאים משכבר הימים שבכתבי הקודש, היה זה בלתי אפשרי לכבוש אתכם, מכיוון שהתנ"ך לא כולל תיעוד של המרדנות והחטאים שלכם, הסינים – הוא לא כולל את תולדות חטאיכם. על כן, אילו העבודה הזו נותרה עדיין במסגרת ספרי הקודש, לעולם לא הייתם נכנעים לה. ספרי הקודש מתעדים רק את תולדותיהם המוגבלות של בני ישראל, שלפיהן לא ניתן לקבוע אם אתם טובים או רעים, ולא ניתן לשפוט אתכם. תארו לעצמכם שהייתי שופט אתכם לפי תולדות בני ישראל – האם עדיין הייתם חסידים שלי כפי שאתם היום? האם ידוע לכם עד כמה אתם קשים? לולא נאמרו דברים במהלך השלב הזה, לא ניתן היה להשלים את עבודת הכיבוש. מכיוון שלא באתי כדי להיצלב, עליי לומר דברים נפרדים מספרי הקודש כדי שתוכלו להיכבש. העבודה שישוע עשה הייתה רק שלב רם יותר מהתנ"ך. היא שימשה לפתיחת עידן ולהובלת העידן הזה. מדוע הוא אמר, "אל תחשבו שבאתי לבטל את החוק, אלא כדי לקיים"? אולם בעבודתו היו דברים רבים שהיו שונים מהחוקים הנהוגים ומהדברות שבני ישראל צייתו להם בתקופת התנ"ך, מפני שהוא לא בא כדי להישמע לחוק, אלא כדי לקיים אותו. התהליך של קיום החוק כלל דברים ממשיים רבים: עבודתו הייתה מעשית ואמיתית יותר, ויתר על כן, היא הייתה מלאת חיים, ולא היוותה דבקות עיוורת בדוקטרינה. בני ישאל שמרו את השבת, הלא כן? כשישוע בא, הוא לא שמר את השבת, משום שהוא אמר שבר האנוש הוא אדון השבת, וכשאדון השבת מגיע, הוא עושה כרצונו. הוא בא לקיים את חוקי התנ"ך וכדי לשנות את החוקים. כל הדברים שנעשים היום מבוססים על ההווה, אך עדיין נשענים על יסודות עבודתו של יהוה בעידן החוק, ולא חורגים מתחום זה. לדוגמה, לנצור את לשונכם ולא לנאוף – אלה חוקי התנ"ך, הלא כן? מה שנדרש מכם כיום לא מוגבל רק לעשר הדברות – מדובר בדברות וחוקים נעלים מאלה של העבר, אך אין פירוש הדבר שמה שהיה בעבר מבוטל, מכיוון שכל שלב בעבודתו של אלוהים מתבצע על יסוד השלב שקדם לו. דברים שיהוה הנהיג בישראל, כגון העלאת קורבנות, כיבוד האב והאם, האיסור על עבודת אלילים, האיסור על תקיפת אחרים, האיסור על אמירת קללות על אחרים, האיסור על ניאוף, האיסור על עישון, האיסור על שתייה לשוכרה, האיסור על אכילת המתים, האיסור על שתיית דם – האין זו התשתית לנוהגכם אפילו כיום? על סמך תשתית העבר התבצעה העבודה עד היום. על אף שחוקי העבר כבר לא מוזכרים, ועל אף שהוצבו לכם דרישות חדשות, החוקים האלה לא בוטלו אלא רוממו. האמירה שהם בוטלו פירושה שהעידן הקודם מיושן, אך יש כמה דברות שעליכם תמיד לכבד. דברות העבר כבר הונהגו וכבר הפכו להווייתו של האדם, ואין צורך לחזור על הדברות של האיסור על עישון, על שתייה וכן הלאה. על התשתית הזו, מונחים דברות חדשים בהתאם לצרכים שלכם כיום, בהתאם לשיעור קומתכם ובהתאם לעבודה של היום. קביעת דברות לעידן החדש אין פירושה לבטל את הדברות מהעידן הקודם, אלא לרומם אותן על התשתית הזו, להפוך את פעולותיו של האדם לשלמות יותר, וליישב אותן יותר עם המציאות. אילו הייתם נדרשים כיום רק לציית לדברות ולחוקי התנ"ך, בדומה לבני ישראל, ואף אילו הייתם נדרשים לשנן את החוקים שקבע יהוה, לא הייתה כל אפשרות שתשתנו. אילו היה עליכם לציית רק לדברות הספורות והמוגבלות האלה או לשנן אינספור חוקים, אופייכם הישן היה נותר מוטבע בכם עמוקות, ולא הייתה כל דרך לעקור אותו מהשורש. כך, הייתם נעשים מושחתים יותר ויותר, ואף אחד מכם לא היה נעשה צייתן. כלומר, כמה דברות פשוטות או אינספור חוקים לא מסוגלים לעזור לכם להכיר את מעשי יהוה. אתם לא זהים לבני ישראל: על ידי ציות לחוקים ושינון הדברות, הם הצליחו להיות עדים למעשי יהוה ולהקדיש את עצמם ליהוה בלבד, אך אתם לא מסוגלים להשיג זאת. לא זו בלבד שדברות ספורות מעידן התנ"ך לא יכולות לגרום לכם למסור את לבכם או להגן עליכם, אלא שבמקום זאת, הן יהפכו אתכם לנרפים ויורידו אתכם אל השאול. מכיוון שעבודתי היא עבודת הכיבוש, ומכיוון שהיא מכוונת למרדנותכם ואופייכם הישן, דבריהם הנעימים של יהוה וישוע רחוקים מאוד מדברי השיפוט החמורים של היום. ללא הדברים הקשים האלה, לא היה ניתן לכבוש אתכם, "המומחים", שאתם מרדנים מזה אלפי שנים. חוקי התנ"ך כבר מזמן לא חלים עליכם, והשיפוט של היום הרבה יותר מאיים מהחוקים הישנים. הדבר המתאים לכם ביותר הוא שיפוט, ולא הגבלות חסרות ערך של חוקים, משום שאתם לא האנושות של הראשית, אלא אנושות שהיא מושחתת מזה אלפי שנים. מה שעל האדם להשיג כעת הוא בהתאם למצבו הממשי של האדם היום, בהתאם לאיכות ולשיעור הקומה בפועל של האדם בימינו. לא נדרש מכם לציית לדוקטרינה. זאת על מנת שניתן יהיה להשיג שינויים באופי הישן שלכם, וכדי שתוכלו להשליך מעליכם את התפיסות שלכם. האם אתם חושבים שהדברות הם דוקטרינה? כן אפשר לומר שהן דרישות שגרתיות מהאדם. הן לא דוקטרינה שחייבים לציית לה. קחו לדוגמה את האיסור על עישון – האם זו דוקטרינה? זו לא דוקטרינה! הדבר נדרש בהתאם לאנושיות הרגילה. זו לא דוקטרינה, אלא כלל עבור האנושות כולה. כיום, כתריסר דברות שנקבעו גם אינן דוקטרינה, אלא מה שנדרש כדי להשיג אנושיות רגילה. בני האדם לא ניחנו בדברים כאלה בעבר ולא הכירו אותם, ולכן בני האדם נדרשים להשיג אותם כיום – הדבר לא נחשב לדוקטרינה. חוקים ודוקטרינה אינם אותו הדבר. הדוקטרינה שאני מדבר עליה מתייחסת לטקסים, לצורות או לנהגים הסוטים או השגויים של האדם. אלה כללים ותקנות שלא עוזרים לאדם ולא מועילים לו, וזו דרך פעולה חסרת חשיבות. זו תמציתה של הדוקטרינה, וחייבים להשליך הצדה דוקטרינה כזו, מכיוון שהיא לא מועילה לאדם כלל. צריך להנהיג את הדברים שמועילים לאדם.
